פסק-דין בתיק ת"א 6381-08

כללי

1.         התובעים, איברהים ונזהא חילף, הגישו תובענה כספית על סך 171,546 ש"ח נגד מוחמד חילף. התובע 1 והנתבע הם אחים. לטענת התובעים, נמנע הנתבע מלהעביר אליהם סכומים שנגבו על ידו כדמי שכירות בדירה השייכת להם ברח' מסדה 26א בחיפה.

2.         כתוצאה מקבלת טענת "הודאה והדחה" הגיש הנתבע את ראיותיו קודם לאלו של התובעים.

ראיות הצדדים

3.         בתצהיר עדותו (סומן 1 מיום 13.4.10) טען הנתבע שאין עליו חובה על פי דין לשלם לתובעים את סכום התביעה שהינו למעשה סכום דמי השכירות אותם גבה במהלך השנים בהם החזיק בדירה. לטענתו, עולה מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה כי התובע העיד שנתן לו אישור להשכיר את הדירה; שהתובע קיבל ממנו את דמי השכירות ובחלק מן המקרים לקח הנתבע סכומים מתוך דמי השכירות לתשלום משכנתא עבור הדירה; שהתובע טען שלא קיבל חלק מדמי השכירות בלבד; ושהתובע סתר עצמו בעדות כאשר טען גם כי הנתבע לא הורשה לגבות את דמי השכירות.

4.         הנתבע טען שאין ספק שהתובעים נהנים מתשלום המשכנתא ששולמה על ידו, שכן לשיטת התובעים הוא זה ששילם את תשלומי המשכנתא על הדירה לאורך כל התקופה. הנתבע הפנה לכתב הגנתו של התובע בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, שם נאמר (כמו גם בתצהיר מאותו הליך) שהנתבע קיבל את דמי השכירות לידיו ובחלק מן המקרים העביר לתובע את התמורה ובחלק מן המקרים שילם את תשלומי המשכנתא בגין הדירה.

5.         הנתבע טען שהתובע מעולם לא ביקש ממנו את דמי השכירות שהוא גבה מהשוכרים שכן דמי השכירות הועברו לתובע ו/או שימשו לתשלום המשכנתא. לטענת הנתבע, תשלומי המשכנתא החודשיים עמדו על סך של 560 ש"ח לחודש (צורף דף ריכוז לתצהיר וכמו כן, צורף תדפיסי בנק, נספחים ג/1 - ג/56). הנתבע טען שהדירה הגיעה לתובע נקיה ממשכנתא ששולמה על ידו מכספי השכירות. סך כל התשלומים שבוצעו בהתאם לטבלה שצורפה הגיעו לכדי סך של 38,640 ש"ח.

6.         לטענת הנתבע דמי השכירות החודשיים השתנו מדי פעם בהתאם לחוזה.

7.         בהמשך תיאר הנתבע את הסכמי השכירות: הסכם השכירות הראשון היה על פי הטענה למשפחת בורנשטיין ושולמו דמי שכירות חודשיים בסך 1,680 ש"ח. החוזה נמשך מיום 1.5.01 עד ליום 31.4.02. בסך הכל שולמו - 18,480 ש"ח. נטען שלאחר סיום החוזה הדירה נותרה ריקה עד ליום 1.1.03 (כפי שעולה בכתב התביעה של התובע, סעיף 17). נטען שבגין כך הנתבע נתבע לשלם חוב לעיריה בסך 8,003 ש"ח. היות והתובע הוא הבעלים, נטען שהיה עליו לשלם סכום זה ולחלופין יש לקזז אותו מהחוב הנטען. בתקופה השניה נטען שהדירה הושכרה למשפחת פריחאת החל מיום 1.1.03 ועד ליום 31.12.03 בסך של 1,500 ש"ח לחודש ונגבו כ- 18,000 ש"ח. נטען שהסכום הועבר לתובע ושולם לספקים שונים כגון חב' אור כרמל ואחרים. נטען שבפועל לא נשאר ברשות הנתבע סכום כלשהו. הסכם שלישי נערך עבור תקופה שמיום 1.1.04 עד ליום 31.12.04, בסך כולל של 18,000 ש"ח, אולם נגבו 13,500 ש"ח בלבד היות והמשפחה השוכרת עזבה מוקדם את הדירה והשאירה גם חובות בסך של 2,518 ש"ח. נערך הסכם רביעי עם משפחת זולטריוב החל מיום 1.9.05 ועד ליום 31.8.06 עם דמי שכירות בסך 1,500 ש"ח לחודש. נטען שהשוכרת היתה אישה חולה וכתוצאה לא שילמה את דמי השכירות כמתחייב וכעבור 3 חודשים סיימה את תקופת השכירות. הנתבע טען שהוא שילם תשלומים לעירייה בסך של 2,128 ש"ח. כמו כן, טען הנתבע ששילם תשלומי חשמל, מים, וארנונה לעירייה בגין תקופה זו. הנתבע טען שהוא קיבל לידיו סך של 4,500 ש"ח ובניכוי תשלום עבור העירייה נגבה סך של 2,372 ש"ח. בריכוז כולל של דמי השכירות הגיע הנתבע לסך של 45,849.7 ש"ח שנגבו. הנתבע טען שיש לנכות את תשלומי המשכנתא בסך 38,640 ש"ח  ונותר הפרש של 7,209 ש"ח בלבד וזאת מבלי לקחת בחשבון העברות לחשבון העסקי ולספקים.

8.         הנתבע טען בנוסף ששילם תשלומים שונים עבור התובע, זאת בהתאם לנספחים שצורפו החל מנספח יג' עד לנספח כג/1 עד נספח כג/7 לתצהיר. בנוסף טען הנתבע ששילם תשלומים עבור העסק בהתאם לנספחים כד/1 עד לנספח לח' לתצהיר. כן טען הנתבע שבמצטבר קיבל התובע את כל דמי השכירות ממנו בדרך זו או אחרת. הנתבע הודה שהתשלומים שביצע עבור התובע היו בגין חובות אישיים של התובע והן בגין חלקו בחובות העסק המשותף שנוהל (כל-בו לחומרי בניין). נטען שהתובע טען שהעסק שייך לו בלבד ואם מצב זה נכון, אזי כל סכום ששולם בגין העסק רשאי הנתבע להחשיב כתשלום לתובע.

9.         בתצהירו של התובע נטען כי הנתבע חייב כספים כאמור בכתב התביעה בהתאם לנספחים ב/1 - ב/8 בכתב התביעה המהווים חוזי השכירות. נטען שעל כל החוזים חתום הנתבע והוא זה שקיבל את כספי השכירות. נטען שהתובע אישר לנתבע להשכיר את הדירה אולם מעולם לא נתן הסכמתו שדמי השכירות יהיו שלו. התובע טען שלא קיבל מאת הנתבע דמי שכירות כלשהם וכי הטענות ששילם את המשכנתא עבור התובע הינן עומדות בניגוד לחקירתו בבית המשפט לענייני משפחה. נטען שהנתבע מעולם לא היה שותף בעסק וכי מתנהל על כך הליך אחר. נטען שהנתבע אינו זכאי לקבל מהתובע סכום כלשהו. ביחס לנספחים ב/8 - ב/54 לתצהיר הנתבע נטען שכל הסכומים ששילם הנתבע לטענתו הוחזרו אליו על ידי אביו וכאשר שילם סכום כלשהו הוא מייד ביקש תשלום מהתובע וקיבל. על פי הנטען, נפלה טעות בכתב התביעה שכן חוזה ב/4 הינו לתשלומים דו-חודשיים ועל כן הסכום הנדרש כעת הינו 28,280 ש"ח. ביחס לסעיפים 8.10 - 8.13 לתצהיר הנתבע נטען שהחוב לעירייה הינו לתקופה בה היתה הדירה מושכרת ותשלום הארנונה חל על השוכר. נטען ביחס לסעיף 8.14 לתצהיר כי הנתבע קיבל את דמי השכירות ושלשל אותם לכיסו. התובע הכחיש שהנתבע שילם כל תשלום לספקים. ביחס לסעיפים 8.20 - 8.28 לתצהיר הנתבע נטען שההסכם נחתם על ידי הנתבע והוא זה שקיבל את הכספים ולא הודיע שהשוכרים פינו את הדירה באוגוסט 2005. ביחס להסכם הרביעי נטען שהנתבע קיבל את התשלום מראש בהתאם לחוזה. בנוגע לטענות הנתבע על תשלומים שנעשו עבור התובע נטען כי לא היו דברים מעולם וכי כל סכום וסכום מוכחש. ביחס לתשלומים עבור העסק, נטען כי גם סכומים אלו מוכחשים.

10.        בבית המשפט נחקרו הנתבע, עו"ד זעטוט, עו"ד יוסף חיג'אזי, והתובע.

עמדת הנתבע בסיכומיו

11.        הנתבע טען שהתביעה הוגשה כתביעת השבה בעבור סכומים שנגבו כביכול כדמי שכירות של דירת המגורים ולא הושבו לתובע. נטען שלמרות שחלפו יותר מ- 7 שנים מהיום שבו החל הנתבע לטפל בכל הנושא של הדירה והעסק, התובע לא העלה טענה כנגד הנתבע. נטען שלא יעלה על הדעת לקבל גירסה של אדם שיש לטובתו חוב המתחדש מדי חודש כי משך יותר מ- 10 שנים לא יפנה למי שמתעמר בו שיחזיר את כספו, ושלא יעלה על הדעת שלא יפעל להפסקת קבלת התשלומים על ידי הנתבע. נטען שהתנהגות התובע עומדת בניגוד לשכל הישר.

12.        הנתבע טען שהתובע קיבל את הכספים שהנתבע היה חייב לו במסגרת איזונים עסקיים בתוך המשפחה וכי הנתבע החזיר כמה מונים מעל הסכומים שקיבל מדמי השכירות. הנתבע העלה ספק ביחס לנכונות הסכומים שנתבעו. נטען שהתובע סומך את ידו על חוזי השכירות אותם צירף לתביעתו. נטען שבין היתר נטען כי הנתבע השכיר את הנכס גם בשנת 2008 וגבה כספים עבור השכירות. נטען שהתובע טען שמשך השנים 2005 - 2008 השכיר הנתבע את הדירה. נטען שבחקירתו בעמ' 38 - 39 השיב התובע במפורש שבשנים אלה השכיר את הדירה בעצמו לגברת בשם חיג'אזי. נטען שמהעדויות עולה בצורה מפורשת שההסכם עם גברת בשם אירינה מעולם לא יצא לפועל. נטען שממסמכים שצורפו לחקירת התובע ומתצהירי הנתבע עולה שהוצגו בפניו מסמכי העירייה, נ/7, ושהדירה לא הועברה בפועל לגב' אירינה וכי הנתבע הוא זה אשר חוייב בתשלום החוב כפי שהופיע בתצהירו המשלים. נטען שהמסמכים מראים שבחלק מהתקופה הדירה לא היתה מושכרת והנתבע חוייב ישירות על ידי העירייה ובחלק השני הנתבע עצמו העיד שהדירה הושכרה לגב' חיג'אזי. כתוצאה, נטען שיש להפחית את הסכום מתקופה זו מסכום התביעה. על פי חישוב שנערך על ידי ב"כ הנתבע נטען שמדובר בהפחתה בסך 82,000 ש"ח (חישוב 1).

13.        באשר להעברת המשכנתא נטען שעניין זה נדון בפני בית משפט לענייני משפחה בתמ"ש 2630/06 ונקבע במפורש כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לאותו תיק (תצהיר הנתבע ג/1 - ג/56) כי בחודשים ינואר 2000 עד אוגוסט 2004, בחודשים דצמבר 2005 עד ליולי 2006 ובחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006 שולמו החזרי המשכנתא לבנק דיסקונט מחשבון הנתבע. נטען שעוד עולה מנספחים 57 - 58ב' וסעיפים 56ג' לתצהיר הנתבע כי ביום 8.11.05 וביום 10.11.05 שולמו מחשבון הנתבע סך של 560 ש"ח ו- 660 ש"ח עבור הלוואת משכנתא שמספרה 8601017/62 אותה נטלו התובעים 1 ו- 2 מבנק דיסקונט למשכנתאות. כמו כן נטען שעולה מהמסמכים בתצהיר המשלים מטעם התובע שהתבצעו תשלומים בגין פיגור בהלוואת המשכנתא. נטען שבית המשפט קבע כי מעדויות עולה שהתובע (הנתבע כאן) לא הוכיח כי שילם סכום כלשהו תמורת הדירה למעט תשלומי המשכנתא משנת 2000 עד דצמבר 2006 (עמ' 15 לפסק הדין- נספח א/1 לתצהיר התובע).

14.        נטען שבתצהירו הנוכחי של התובע הוא טען שהחזיר את כל הכספים בסעיף 12.1 לנתבע. נטען שעיון בתצהיר מיום 15.4.07 מעלה שבסעיף 20 נטען שהנתבע לקח את כספי השכירות כחלק מתשלומי המשכנתא וכך ענה גם בחקירתו בבית המשפט לענייני משפחה ביום 15.4. נטען על כן שהתובע אישר בחקירתו בבית המשפט לענייני משפחה שהנתבע שילם את הכספים כתשלומי משכנתא (סומן חישוב 2). נטען שהצמדת הסכומים ששולמו על ידי הנתבע במסגרת תשלומי המשכנתא מגיע לסכום של 56,712 ש"ח.

15.        בין לבין, נטען שהתובע טען שאביהם של הצדדים הוא זה ששילם את תשלומי המשכנתא בפועל. נטען שעיון בעדות האב ובפסק הדין של השופט ברגר בבית המשפט לענייני משפחה בסוגיה זו מעלה כי תשלומי המשכנתא שבוצעו על ידי האב בוצעו בין השנים 1984 - 1989 ואין להם רלוונטיות לתשלומים ולסוגיה של ההליך דכאן העוסק בחיובים מאז שנת 2001 בלבד.

16.        נטען עוד שהתובע עומת עם טענתו שסכום של 10,000 ש"ח חזר (סכום שניתן לו על ידי הנתבע). נטען שמהעדות (עמ' 41 ש' 9 - 17) ובצירוף נספח נ/9 הראה הנתבע לבית המשפט שבעצם שיק זה הופקד וכובד באותו יום או למחרת ומכאן שאין כל בסיס לטענה. נטען שאותו מהלך דברים חל לגבי סכום של 2,800 ש"ח כאמור ב-נ/10 ועמ' 41 ש' 22 לעדות הנתבע שגם סכום זה הופקד בחשבונו של התובע. עניין זה חוזר גם בטענת התובע לגבי סכום בסך 2,450 ש"ח (עמ' 41 ש' 24 - 25 ו- נ/11).